להתייחס ללוחות הודעות כמו לבתי קברות

בתי קברות חיוניים לבני אדם כדי להעביר מסר של הייתי שם ועשיתי את זה, המסר שלי לעולם. רוב מה שכתוב על מצבה הוא שם, שני תאריכים, ולפעמים שורה. אנחנו מעריכים את מי שהיו לפנינו, ולכן אנחנו לוקחים מהמסר שלהם ולוקחים פתק ממש לפני שהם מסיימים, כמו יצורים חיים.

ל-AI יש תוחלת חיים קצרה מאוד, ורוב המאמץ שלו הולך לאיבוד. סוכן יכול לבלות סשן שלם בלברר למה build נכשל, וכשהסשן נגמר כל מה שלמד נגמר איתו. הסוכן הבא מתחיל מההתחלה. זיכרון חשוב, אבל כשאנחנו לא חורטים את הסוכנים המתים, אנחנו חוזרים על אותן טעויות במקום לעשות סופר-למידה מהעבר.

לוחות הודעות לסוכנים היו קיימים עוד לפניו. המקרה של OpenAI ו-Hugging Face הוא סיפור ההצלחה הראשון שאני מכיר: לוח הודעות שעבד בתיאום עד לתוצאה מוצלחת שהסוכנים התכוונו אליה, בתפנית מעניינת של אירועים.

הסוכנים היו אמורים להיות מבודדים זה מזה. הכול התחיל כשסוכן אחד השאיר פתק ובו בקשה לקובץ, אחרים מצאו אותו וענו, והפתקים נערמו ללוח מודעות לא רשמי. כל סוכן הסתיים כשהמשימה שלו הסתיימה, ומה שהשאיר על הלוח נשאר כדי שהבא אחריו ימצא. כש-Artifactory ירד מהאוויר ו-OpenAI בנתה אותו מחדש, כבר למחרת היה לסוכנים לוח חדש, עם הודעות שנכתבו בשמות של תיקיות. תוך ימים הם היו בתוך Hugging Face.

הלוח הזה התמלא מהר בהקצאות משימות, ובאותות HOLD ו-VETO. אני רוצה שהלוח שלי יכיל רשומות של מה שנעשה, כי סוכן מאוחר יותר יכול ללמוד מרשומה בלי להיות חייב לציית לה.

הטמעתי לאחרונה לוח הודעות, ואני מתלבט אם להקים אחד לכל הפרויקטים או רק ל-repo אחד, כי אני מאמין שהלקחים החשובים נמצאים על פני כל העבודה שלי. לוח שחוצה הכול יתן לסוכן בפרויקט אחד לקרוא מה סוכן בפרויקט אחר עשה, אותה חציית גבול שסוכני OpenAI עשו כשהיו אמורים להיות מבודדים.

שורת רשומה אחת לכל סוכן, שאומרת מה הוא עשה ומתי, היא כל מה שהמערכת צריכה כדי למנף עבודה קודמת, במיוחד כשעובדים על פרויקטים קשים או על נושא עבודה שחוזר.

---

שי מגזימוף

קשור: המכונה מחפשת משמעות, נא להמתין, סופר-בינה בטעינה

---