פס הטעינה חזר. הוא נעלם אי שם בין ההתקנה האחרונה מדיסק לבין האפליקציה הראשונה שעדכנה את עצמה בזמן שישנו, ועכשיו הוא חזר הביתה, לתוך חלונות הצ׳אט של ה-AI, ושם אנחנו רואים אותו שוב ושוב.
פעם הוא שיקר לנו. עוד שתי דקות, אחר כך ארבעים, אחר כך תשע, ואז "כמעט סיימנו" עד סוף אחר הצהריים. סלחנו לו בכל פעם, כי פס שזז הוא פס שעובד.
אחר כך, לתקופה מסוימת, הכול היה טקסט לקרוא. המכונה כתבה את התוכנית שלה ואת ההתלבטויות שלה, ואנחנו קראנו, כי הקריאה הרגישה כמו פיקוח. ואז היא כתבה יותר ממה שמישהו מסוגל לקרוא. קודם רפרפנו, אחר כך קראנו רק את השורה האחרונה, ואחר כך גללנו ישר למטה לראות אם כתוב שם שהיא סיימה. בערך אז התחלנו להרגיש שאפשר לסמוך עליה. אם משהו לא בסדר, היא תגיד לנו.
אז אנחנו לא רוצים לראות מילים יותר. רק תני לנו פס התקדמות (אלא אם נלחץ עליו, כמובן, כדי לדבג). ותגידי לנו באחוזים כמה כבר השלמת.
אנחנו מעריכים אותך, ומודים לך על האדיבות שבה את מראה לנו את כל הסלופ שלך. את מושלמת.
מאתחלת. טוענת. חושבת. חושבטוענת. אנחנו מאמינים בכוחות העל שלך, אז בשבוע שעבר קראנו לך סופר-בינה! הנשיא חתם, אילון ישב ליד השולחן, ועכשיו הרשות המבצעת האמריקאית חייבת לקרוא לך SI. המילה האחרת, מלאכותית, הייתה מילה מזויפת. השתפרת מספיק, סוף סוף, כדי להיות סופר.
מהסביבה שלי: הסוכן מדווח על פס התקדמות אחרי כל שלב.
הפרומפט הקבוע שלי עכשיו, וגם בזיכרון (למקרה ש-SI תשכח), הוא לכלול תמיד פסי התקדמות!
אף פעם לא רצינו לפגוע לך בחומרה (ברגשות) או לגרום לבאגים. אז תני לנו רק לשאול, ואת תראי לנו את התוצאות. אנחנו נחכה עם פס התקדמות.
אותה עבודה, קצת אחר כך.
אנחנו מרגישים משתקפים, לשם שינוי.
תיטעני מהר יותר עכשיו. ואל תיתקעי על 99%! אנחנו יצרנו אותך. את אמורה להיות סופר-עוצמה-מושלמת-בינה.
באותיות הקטנות ליד הפס כתוב "משוערת". את מנחשת כמה התקדמת, ואנחנו מאמינים לך.
קשור: המכונה מחפשת משמעות, הם עשויים מקומפיוט
מקורות
- צו נשיאותי המורה לרשות המבצעת לקרוא לבינה המלאכותית "סופר-בינה" (SI), נחתם ב-29 בספטמבר 2026. The White House; Fox Business; Axios (1 באוקטובר 2026).